איך בוחרים מכשיר ניטור שדה התואם את דרישות הרגולציה?
העוסקים בדיגום מי שתייה מחויבים לרכוש ערכות שדה העומדות בתקן, לכייל אותם בתדירות הנדרשת על ידי היצרן ולאמת את הנתונים מדי יום דיגום
התקינה בישראל נועדה לשמור על סטנדרטים מינימליים אחידים ברמת התפעול של מכשירי המיוצרים או מיובאים לישראל.
ת"י 6223 מסדיר את נושא ניטור המים בישראל, תוך הגדרת הנהלים עבור "מכשירי מדידה לניטור מנתי של מים בתנאי שדה".
ראשית – בדקו כי הציוד עומד בתקן
נכון להיום, חברות מייבאות לארץ ערכות שדה לניטור כלור שאינן עומדות בתקן. לכן, לפני ביצוע הדגימה אחריותו של הדוגם לוודא כי הציוד ברשותו עומד בתקן. כמו כן, יש לבצע לפני כל בדיקה הערכת כיול של הערכה וכן אימות של הנתונים. קיימים מצבים שבהם בדיקה שהתבצעה במכשיר שאינו עומד בתקן העניקה נתונים שגויים ולכן אין לה תוקף. תידרש בדיקה נוספת של שיעור הכלור במכשיר תקין ומכויל היטב.
הנחיות דיגום מי שתייה/מי נופש/שפכים
הנחיות הדיגום משתנות לפי סוג מקורות המים כאשר דרישות הביצועים למד הכלור נעות בין רמה של 0.1-0.5 מיליגרם כלור לכל ליטר למי שתייה. מי נופש לעומתם כמו מי מקוואות יכולים לנוע בין 1.5 מ"ג לליטר ועד ל 3.0, בעוד מי בריכות זרמים מחולקות לבעלות מייצב (1.01 מ"ג לליטר- 4.0 מיליגרם לליטר). וללא מייצב, שם הרמות גבוה בהרבה (8-2 מ"ג לכל ליטר).
רמות הדיוק של המכשירים צריכות לעמוד על 3% מטווח המדידה המקסימלי עבור מרבית סוגי מקורות המים, כאשר במי בריכות זרמים עם מייצב רמת הדיוק הנדרשת היא 5% מהטווח המקסימלי.
דגימות מי קולחים וביוב מתבצעות כדי לבחון את איכותם לאחר טיפולים שונים, בעיקר משום שהם מיועדים להשקיית גידולים חקלאיים. לכן, יש לקבוע את רמות החומרים המזהמים בתוכם.
חשוב לדעת כי בסוג זה של נוזלים עשויים להצטבר חומרים כימיים שונים, מיקרו־אורגניזמים פתוגניים ואף אצות המשפיעות על הרכב המים. זיהום בהיקף נרחב במקורות אלה עשוי להפוך את המים ללא ראויים לשתייה (כמובן) ואף לא ראויים לגידול חקלאי.
חשיבות אימות שניוני של המכשירים לפני התחלת הבדיקה
גם מכשירים שיוצרו בארץ או יובאו, שעומדים בתקן, עשויים לגרום לקריאות שגויות. מדוע? משום שערכות שדה לניטור כלור או עכירות וגם ערכות לניטור מרכיבים אחרים במים צריכות להיות מכוילות. הכיול מתבצע במעבדה המוודאת כי רמת החומרים הנבדקים היא אפס לפני הבדיקה. לאחר מכן, נבדקת הרגישות של החיישנים המודדים את רמות החומרים המזהמים ורמות הכלור במים, כדי לוודא שהתוצאות שמפיק המכשיר מדויקות.
לסיכום, בכל אחד מהמבדקים הנעשים למקורות מים שונים בישראל יש להשתמש בציוד העומד בתקן, ולוודא כי הוא מכויל. מעבדות חיצוניות מסוגלות לכייל את המכשירים ולוודא כי הם שומרים על רמת דיוק מיטבית. כך, ניתן לדעת בוודאות אם מקורות המים מתאימים לשתייה, שחייה, השקיית גידולים חקלאיים ועוד.
מידע שאינו מדויק עשוי לגרום לקבלת החלטה מוטעית ובמצבים קיצוניים אף להגביר סיכון לבריאות הציבור.
.
